810
דף הבית >

נקמת הילד המגמגם / רוני סומק

נקמת הילד המגמגם /רוני סומק
 
הַיּוֹם אֲנִי מְדַבֵּר לְזֵכֶר הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי
בַּפֶּה.
לְזֵכֶר גַּלְגַלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁפּוֹרְרוּ הֲבָרוֹת
מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן וְהֵרִיחוּ אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפוֹת
בָּרֶוַח בֵּין הַלֹּעַ לַשְּׂפָתַיִם הַחֲשׁוּכוֹת.
חָלַמְתִּי אָז לְהַבְרִיחַ אֶת הַמִּלִּים שֶׁנֶּאֶרְזוּ כִּסְחוֹרוֹת גְּנוּבוֹת
בְּמַחְסְנֵי הַפֶּה,
לִקְרֹעַ אֲרִיזוֹת הַקַּרְטוֹן וְלִשְׁלֹף אֶת
צַעֲצוּעֵי האל"ף-בי"ת.
הַמּוֹרָה הָיְתָה מַנִּיחָה יָד עַל כְּתֵפִי וּמְסַפֶּרֶת שֶׁגַּם מֹשֶׁה
גִּמְגֵּם וּבְכָל זֹאת הִגִּיעַ לְהַר סִינַי.
הָהָר שֶׁלִּי הָיָה יַלְדָּה שֶׁיָּשְׁבָה
לְיָדִי בַּכִּתָּה, וְלֹא הָיְתָה לִי אֵשׁ בִּסְנֵה הַפֶּה
כְּדֵי לְהַבְעִיר, לְנֶגֶד עֵינֶיהָ,
אֶת הַמִּלִּים שֶׁנִּשְׂרְפוּ בְּאַהֲבָתִי אוֹתָהּ.
 
מתוך "המתופף של המהפכה", 2001

 
על המשורר
רוני סומק נולד בבגדד בשנת 1951. הוא הועלה ארצה בשנת 1953. למד רישום במכון אבני וספרות ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל-אביב. הוא היה סוחר עורות, מדריך חבורות-רחוב ובשנים האחרונות הוא מלמד ספרות בבית-ספר תיכון.

נושא השיר
השיר "נקמת הילד המגמגם" מציג את הדובר הנזכר בבעיה שהטרידה אותו בילדותו. הוא מספר על בעיית הגמגום ממנה סבל, אשר הכאיבה לו מאוד ומציין שכעת, בבגרותו, הוא התגבר על הגמגום והוא כבר מסוגל לדבר.

תוכן השיר
השיר נפתח בהבהרה "היום אני מדבר" ומיד אחריה מסביר הדובר, שדיבורו היום הוא לזכר המלים שפעם נתקעו לו בפה. כוונתו שבעבר הוא לא הצליח להגות את המלים שביקש להוציא מפיו והיום, כשהתגבר על בעייתו, הוא עושה זאת בהצלחה.
   בהמשך השיר, הוא מתאר את הקשיים שמנעו ממנו לדבר באופן רגיל. הוא מציין שלמרות שרצה מאוד להביע עצמו בצורה ברורה, הוא לא הצליח להוציא אלא שברי הברות (גמגום) וחלומו לדבר באופן תקין לא צלח.
   הדובר נזכר בניסיונות המורה לנחם אותו ולעודדו בכך שהשוותה בין קשיי הדיבור שלו לאלו של משה רבנו. היא ניסתה להקל את מצוקתו בציינה שמשה הצליח להגיע להר סיני למרות הפגם בדיבורו. הדברים הללו לא ממש ניחמו את הדובר, משום שההר שלו היה ילדה מכיתתו בה היה מאוהב, והוא להבדיל ממשה, לא הצליח להתגבר על חולשתו והגמגום מנע ממנו להגשים את אהבתו.

משמעות השיר
זהו שיר עדין ורגיש המתאר מצוקה פיזיולוגית (שאולי קשורה במצוקה נפשית כלשהי) של ילד שסבל בילדותו מגמגום. כותרת השיר רומזת לתיקון שחולל אותו ילד כשהפך ממגמגם למדבר. הנקמה נובעת מהשינוי הדרסטי שעבר עליו: מילד מגמגם שחלם לבטא את עצמו בצורה רגילה, הוא הפך למשורר המשתמש בשפה כבמשחק.
   נראה שבבגרותו בוחר הדובר להרבות בדברים, כאילו בכדי לנקום בו עצמו על הכאב שנגרם לו עקב הפגם בדיבורו, בילדותו. כמובן שהנקמה מופנית גם כלפי החברה שמן הסתם הגיבה בדחייה ובלעג אל אותו דובר בילדותו. כמי שנכווה על-ידי החברה המנוכרת ואולי האכזרית (המתוארת באופן נרמז בלבד על-ידי הילדה שישבה ליד הדובר בכיתה), הוא חש שכעת הוא נוקם גם בחברה שהפנתה לו עורף והיום השפה שגורה בפיו ויכולתו לדבר מרשימה.

אמצעים אומנותיים
 1. לשון ציורית – השיר מתאר את פנים הפה כחלל לא גדול, הנראה כמקום רועש ומלא מכשולים, כמו מפעל כושל שבתוכו נתקעו לילד הנרגש והמאוהב המלים.
 
2. ניגוד – היום לעומת פעם; ניגוד זה מבהיר את השינוי המשמעותי שהתחולל בחיי הדובר שהפך מילד מגמגם לבוגר מדבר ולמעשה לאמן הדיבור – משורר!

3. מטאפורות:
א. "המלים שנתקעו לי בפה" – תיאור מטאפורי של הגמגום. הכוונה למלים שלא הצליחו לצאת מן הפה.

ב. "גלגלי השיניים שפוררו הברות" – מנגנון הדיבור מדומה לגלגלי שיניים. עקב הלקות בדיבור, מנגנון זה פורר את ההברות במקום להוציאן שלמות. פירור ההברות בא לידי ביטוי בגמגום.

ג. "לקרוע את אריזות הקרטון ולשלוף את צעצועי הא"ב" – מנגנון הדיבור האנושי מתואר כאן באופן מטאפורי כאריזות קרטון. כאילו שהפה מכיל אריזות קרטון – אותן חלם הדובר לקרוע (כמו מוצר ממפעל או משחק) ולשלוף מתוכן את המלים המדומות לצעצועים. עבור מי שהתקשה בדיבור, השימוש בשפה נתפס כמשחק בצעצועים. מכאן ניתן להבין את גודל התסכול של ילד המביט בחבריו המשחקים בצעצועים הנמנעים ממנו. השימוש במטאפורה זו ממחיש עד כמה גדול הכאב.

ד. "ההר שלי היתה ילדה..." – הדובר מתאר את אהובתו כהר, אותו לא הצליח לכבוש עקב מגבלת הדיבור ממנה סבל.

ה. "כדי להבעיר, לנגד עיניה, את המלים שנשרפו באהבתי אותה" – הדובר מתאר את המלים כנשרפות נוכח אהבתו הבלתי-ממומשת עקב גמגומו.

4. דימוי – "להבריח את המלים שנארזו כסחורות גנובות במחסני הפה" – הדובר מדמה את המלים שסירבו לצאת מפיו לסחורות גנובות, אותן הוא ביקש להבריח.

5. אלוזיה – בשיר יש ארמז גלוי וברור לדמותו של משה רבנו. המורה שביקשה לעודד את הדובר סיפרה לו שמשה רבנו שסבל אף הוא מגמגום, התגבר על מצוקתו והצליח להגיע להר סיני. הארמז הזה ממחיש את גודל האכזבה של הדובר, שלא מצא נחמה בסיפורו של משה, כי הוא לא הצליח להגיע אל ההר, שמבחינתו היה הילדה שישבה לידו בכיתה ושאותה כל-כך אהב.
סיכום
השיר מתאר בגוף ראשון מצוקה שבאה על פתרונה. בעיית הגמגום שהכאיבה מאוד וגרמה לתסכול רב לדובר בילדותו, נפתרה בבגרותו. הוא הפך מילד מגמגם לבוגר מדבר. העובדה שהשינוי הוא כה קיצוני, גורמת לדובר לחוש את מתיקות הנקמה. לא רק שהתגבר על בעיית הגמגום, אלא שהפך למשורר ובשל כך, תחושת הסיפוק אדירה.
 
                                                                                                                                            יובל פז
דואר נע מנשה, 37810  טל. 04-6189900, פקס. 04-6189922
Blacknet.co.il - בניית אתרים