825
דף הבית >

תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט

רקע

סביון ליברכט נולדה בגרמניה בשנת 1948. היא בת להורים ניצולי שואה. עלתה לארץ בגיל צעיר. בוגרת החוגים לספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.

קובץ סיפוריה הראשון נקרא: "תפוחים מן המדבר" והוא יצא לאור בשנת 1986.

סגנון כתיבתה של ליברכט ריאליסטי, מורכב, דחוס ומלא מתח. בכתיבתה ניכרת העדפה לקול הפנימי של הדמות המרכזית על פני ההתרחשות החיצונית. סיפוריה נוגעים בהוויה הישראלית. היא מציגה עולם פגיע הנחשף לקונפליקטים בנושאים שונים: דתי-חילוני, יהודי-ערבי, פערי הדורות ובעיקר עולם פגוע בעקבות זוועות השואה.

 

תקציר העלילה

הסיפור מתאר מסע של אם חרדית מירושלים היוצאת לפגוש את בתה החיה בקיבוץ חילוני הנמצא בנגב ונקרא: "נווה מדבר", במטרה להחזירה הביתה, לעולם החרדי. בזמן המסע חל תהליך של התוודעות פנימית ביחסה של האם אל הסובב אותה ואל האנשים הקרובים לה.

המסע של ויקטוריה

פתיחה – הסיפור נפתח בנסיעתה באוטובוס של ויקטוריה אברבאנל משכונת "שערי חסד" בירושלים לקיבוץ "נווה מדבר" בנגב, על-מנת להחזיר את בתה הביתה. מלכתחילה ברור שמטרת הנסיעה היא להחזיר הביתה את הילדה ש"סטתה" מדרך הישר, הלכה ל"קיבוץ של חילונים" וחיה עם בחור ללא חופה וקידושין. בתחילת הנסיעה חושבת האם כיצד תחזיר את בתה הביתה: אפשר שתשוחח עמה בשיקול-דעת או "תאיר עיניה בדבר כבוד עלמה בעיני איש", ואולי תדבר איתה ב"ענייני צניעות", אפשר שתפרוץ בצעקות ותוכיח אותה על החרפה שתביא על משפחתם, אולי תחזיר אותה בעורמה או אף בכוח הזרוע – האופציות הן כולן מתוך העולם הדתי של האם, בו יש מקום לערכים כמו כבוד המשפחה, צניעות האישה, צייתנות. זהו עולם מסורתי ברור, חד-ערכי ונוקשה.

   במהלך נסיעתה נזכרת ויקטוריה כיצד החל הרומן של רבקה בתה עם דובי: הוא היה קצין בצבא שהביאוהו להסביר בפני בנות על שירות בנות דתיות בצבא. הם שמרו על קשר עד שהיתה רבקה "בת שמונה-עשרה קמה ונסעה אליו אל המדבר".

האם אינה יודעת את פרטי הרומן מפי רבקה עצמה, אלא מפי אחותה, שרה, המבקרת את אחייניתה אחת לחודש, וכנראה מערכת יחסיהן טובה יותר מזו של האם ובתה.

תחנה ראשונה במסע: המפגש עם רבקה – הזרות והריחוק בין השתיים בולטת עם הגיעה של ויקטוריה לקיבוץ. היא חשה "כמי שהגיעה לארץ זרה". רבקה בתה הולכת בשביל מולה לבושה במכנסיים קצרים וקצוצת שיער – האם אינה מזהה את בתה, לאחר פרידה של חצי שנה, ונדהמת מהופעתה הנערית.

   לאחר פגישתן מגיעות השתיים לחדרם של רבקה ודובי. ויקטוריה פוגשת את הגבר עמו גרה בתה, ומגלה שהוא ענק ג´ינג´י חביב: נותן לה לשתות, מביא לה אוכל בצלחת פלסטיק (מתוך כבוד לשמירתה כשרות), קורא לה "אמא" ונוהג בה באדיבות, עד שהיא מגלה כי "חרונה הולך ומסתלק ממנה".

   כאשר יושבות האם ובתה בחדר בקיבוץ, לבדן, מבחינה ויקטוריה ש"טוב מראה פני בתה", ולמעשה היא נראית יפה מאי-פעם. האם מבינה שהיא מאושרת בזוגיות ובעולם החדש שנפתח בפניה. בשיחתן האינטימית מטיחה רבקה באמה: "מה את יודעת על אהבה?" וחושפת את מחשבותיה ביחס לאביה, שאול אברבאנל, על כי לא אהב אותה, את בתו, ואף את אמה לא אהב: "את לא אהבת את אבא והוא לא אהב אותך ... אני בבית לא הייתי שווה הרבה".

תחנה שנייה במסע: ויקטוריה לבדה בחדר – ויקטוריה מנסה לשים "סדר בלבה" לאחר הדברים ששמעה מרבקה. כעת היא שוהה לבדה בחדר שהכינו עבורה, מודעת פתאום לשיממון שבחייה, ולבסוף: "היא כבר ידעה, בשערותיה לא תביא את בתה לירושלים".

תחנה שלישית במסע: השיחה עם דובי בחדר האוכל וזיכרון מהעבר – דובי מגיע לחדרה של ויקטוריה לקחתה אל חדר האוכל. הוא מספר לה כי הוא נקרא על שם סבו שנרצח בשואה, מספר בפירוט רב על עבודתו במטע התפוחים, ואף מתוודה שרבקה סירבה להצעת הנישואין שלו. באותה עת נזכרה ויקטוריה באירוע מימים רחוקים, בהם היתה ויקטוריה בת 15. בשבתות בבית-הכנסת היתה מחליפה מבטים עם משה אלקיים בן הצורף, אך בשל שאיפתה לרצות את אביה נאלצה להתחתן עם תלמיד חכם, שאול אברבאנל. זיכרון זה הוא הפעם הראשונה שויקטוריה חושבת במודע ובגלוי על אהבה. פה מתגלה מקור צערה – נישואיה לגבר שמעולם לא אהבה.

תחנה רביעית במסע: שיחה שנייה עם רבקה והחלום – רבקה מלווה את אמה לאחר הארוחה אל חדרה, ומספרת לאם שאיננה בטוחה עדיין שהיא רוצה להינשא לדובי, משום שהיא אינה רוצה לחיות ללא אהבה כמו הוריה.

   באותו לילה ויקטוריה חולמת חלום. בחלומה של ויקטוריה מתחברים משה ודובי לדמות אחת. בחלום רואים גב של אדם, הנמצא בגן-עדן. בגן זה ישנם תפוחים וגם זבל אורגני (כמו במטע של דובי). האיש ניגש לעץ התפוחים, התפוח נושר אל תוך ידיו, "ולפתע קטן הפרי והיה לגלעינים". ויקטוריה מסתכלת ומגלה כי אלו אבנים טובות, זהב וכסף. לפתע מסתובב האיש והנה זהו משה אלקיים, בן הצורף.

תחנה חמישית במסע: השיבה הביתה – ויקטוריה חוזרת לירושלים, ושוב מתוארות מחשבותיה בעת הנסיעה באוטובוס. היא אוחזת היטב את שק התפוחים הטובים שקיבלה מדובי, תוהה מה תספר למשפחתה וכיצד תסביר שאינה שבה הביתה עם רבקה. היא מחליטה לדבר בגלוי רק עם אחותה: "בתי הקטנה לימדה אותי דבר". היא נזכרה כיצד חשבה את רבקה "קצת מפגרת" ואיך היתה בוכה עליה שאין לה חן ובינה, והנה היום היא נראית מאושרת ונאה. לבעלה, שמעולם לא הבין ללבה ולא היתה ביניהם קרבה, החליטה רק לומר משפט עמום: "בקרוב נשמע ממנה דברים טובים". היא תגיש לו תפוחים בדבש, אלו התפוחים שהביאה מן המדבר.

 

הרעיון המרכזי של הסיפור

לאורך הסיפור עוברת הגיבורה, ויקטוריה אברבאנל, תהליך של שינוי, אשר מתחיל מהרגע בו היא נוסעת מביתה בשכונה הדתית בירושלים לקיבוץ של בתה, הנמצא במדבר. ויקטוריה יוצאת למסע, וזהו מסע במובן הפשוט של המילה, אך גם במשמעות המטאפורית, מסע אל עברה, אל נבכי נפשה, אל סודותיה הכמוסים ביותר.

   העלילה עוקבת שלב אחר שלב אחר תהליך השינוי. במהלך השיחות הנרקמות בין האם לבתה ולדובי, היא נזכרת בנעוריה ופוקחת עיניה אל מול מציאות נעימה וזוגיות פתוחה, שמעולם לא האמינה בקיומה. השינוי מתחולל בתפישת העולם של ויקטוריה. היא מגיעה לבתה כאשר בעולמה השמרני מוצבים גבולות ברורים ביותר. המפגש עם רבקה ובחיר לבה, שמתייחסים אליה בדאגה, בכבוד ובחום, מפיג את כל כעסה, והיא מבינה מהר מאוד כי שליחותה להשיב את בתה הביתה כבר לא תצא לפועל.

   במהלך הביקור היא משחררת קצת את הגבולות האלה, ובסיום הסיפור, כאשר כבר חדרו אל לבה דבריה הקשים והכואבים של רבקה, היא נזכרת בעברה ובנעוריה ונפרצים הגבולות. עולמה של ויקטוריה, שהיה צר – מתרחב. בסיום, היא מפנימה נורמות שונות מאלו שחוותה בחייה, כגון: פתיחות, חום ואהבה.

 

מבנה הסיפור 

"תפוחים מן המדבר" הוא סיפור מעגלי, המתחיל ומסתיים בנסיעתה של ויקטוריה באוטובוס ובחיקה תפוחים. עם זאת, ברור כי בדרך חזרה זו כבר אינה אותה ויקטוריה כנועה ופסיבית, ואלו כבר אינם אותם תפוחים רקובים, שמקורם בחיים מרירים. הסיפור מתחיל בנסיעה עם תפוח מורעל ומסתיים עם שק תפוחים שיוגשו בדבש.

   הסיפור בנוי במבנה הקלאסי של הסיפור הקצר:

אקספוזיציה ~ סיבוך ~ התפתחות עלילתית ~ נקודת מפנה ~ נקודת שיא ~ התרה ~ סיום.

אקספוזיציה: מקום – נסיעה מירושלים לקיבוץ בנגב; זמן – יממה; אווירה – מועקה נוכח המתח בין שני העולמות: הדתי מול החילוני ולקראת המפגש הטעון בין האם לבתה.

סיבוך: הקונפליקט בו נתונה ויקטוריה בדרכה לקיבוץ. מקור הבעיה בהתנגשות בין שתי תפישות העולם השונות: העולם החרדי הסגור והשמרני מול העולם החילוני הפתוח והמודרני. האם נוסעת מתוך כוונה להחזיר את בתה אל דרך הישר, אך עד מהרה תגלה, שדווקא היא כנראה סטתה מדרך ההיגיון והשכל הישר.

התפתחות עלילתית: הפגישות שמקיימת ויקטוריה האם עם רבקה בתה ועם דובי בן-זוגה. פגישות המערערות את השקפת עולמה.

נקודת מפנה: ויקטוריה נוכחת שטעתה באשר לבתה. לא רק שבתה אינה מפגרת ואומללה, אלא שהיא מתגלה כחכמה, נאה ומאושרת.

נקודת השיא: ויקטוריה שומעת את האמת הכואבת שהתרגלה להדחיק, מפי בתה. היא ויתרה בעל-כורחה על הערך המשמעותי ביותר בחיי האדם – האהבה! החלום שחולמת בלילה ממחיש בעיניה את צדקת בתה. היא חיה עם אדם שמעולם לא אהבה ושמעולם לא אהב אותה (שאול אברבאנל), משום שנכפה עליה לוותר על האדם שאהבה באמת בנעוריה (משה אלקיים). זהו גילוי שמטלטל לחלוטין את עולמה הפנימי של ויקטוריה.

התרה: האם זכתה בהבנת בתה. הקונפליקט נפתר – היא יודעת שבתה נמצאת במקום הנכון. היא אמנם נכשלה במשימת החזרת בתה, אך זכתה בתובנה חדשה ומשמעותית.

סיום הסיפור: ויקטוריה אמנם לא תוכל לשנות את אורח-חייה, אך האכלת בעלה בתפוחים מן המדבר, תהיה בבחינת סמל לתיקון שעברה. הוא כמובן לא ידע את פשרם הסמלי של התפוחים המתוקים, אך היא – בכוחה של הידיעה החדשה, תוכל לשוב בכוחות מחודשים ובתחושת ניצחון לחיי העבדות שלה.

 

אפיון דמויות

ויקטוריה

אישה דתייה, שנסערת מעזיבתה של בתה ומחייה בקיבוץ במחיצת גבר שאיננו בעלה. היא דמות עגולה העוברת שינוי מהותי במהלך העלילה.

מראה חיצוני: מקפידה על הופעה דתית שמרנית. לראשה מטפחת המכסה את שיער ראשה. בנסיעתה באוטובוס, מקפידה לכסות את ראשה בשעה שהרוח פורעת את מטפחתה.

הרהורים ומחשבות: בנסיעתה לקיבוץ, ניכרת ההתלבטות בין האופציות השונות כיצד להחזיר את בתה. כל האופציות מסגירות את עולמה המסורתי-שמרני המחייב את האישה לנהוג בצייתנות ובכניעות.

עולמה הפנימי: א) מחשבותיה באות לידי ביטוי בנסיעותיה באוטובוס. בדרכה לקיבוץ, הן בולטות בהססנות, חוסר-ביטחון ומחויבות להיענות באופן טוטלי למוסכמות העולם הדתי. בדרכה חזרה לירושלים, מחשבותיה מפוכחות, החלטיות ומשדרות אופטימיות. ב) זיכרון אהבת נעוריה – ויקטוריה נזכרת בערגה באהבתה אל משה אלקיים, שלא התממשה, בשל רצונו של אביה לחתן אותה עם תלמיד חכם. ג) בחלומה בלילה רואה ויקטוריה את אהובה של בתה (דובי) ההופך לאהוב נעוריה (משה אלקיים). החיבור בין שתי דמויות הגברים מלמד על הבנה, הזדהות והתפכחות בעולמה של ויקטוריה. דרך ההתאהבות הטהורה שלה במשה אלקיים היא מתחברת לרגשות האהבה שחשה בתה רבקה כלפי בן-זוגה דובי.

התנהגות: בתחילת הסיפור ניכרת ויקטוריה בפסיביות. מסתבר שמטרת נסיעתה נעשית בשליחות בעלה. העובדה שלא ביקרה את בתה, נובעת אף היא מהיותה תחת מרות בעלה שהתנגד לכך. משאלת בתה: "ואת, איו לך רצון בעצמך?", היא מבינה כי חייה הכנועים הכתיבו לה משמעת עיוורת. בסיום היצירה ניכרת אקטיביות בהתנהגותה העתידית.

   ויקטוריה שוקלת מה תספר לבעלה ולאחותה ובאילו מניפולציות תשתמש לשם התחמקות נאותה מהאמת. היא מתכננת להאכיל את בעלה בתפוחים ובהקבלה "להאכיל" אותו בדברים שנוח לה לומר. היא שבה לביתה החלטית ונמרצת – יודעת את רצונה וחותרת להשיגו בנחישות.

משמעות השם: ויקטוריה = VICTORY (ניצחון). הסיפור מסתיים בניצחונה של ויקטוריה, בכך שהיא חוזרת לעולמה הקודם, אך כשבאמתחתה הארה ותובנה שלא היתה לה קודם לכן. הניצחון שלה בא לידי ביטוי בפעולה החתרנית של "האכלת בעלה" בתפוחים שהביאה מן הקיבוץ, והם מסמלים כעת את עץ הדעת.

   ויקטוריה מגיעה משכונה חרדית הנקראת "שערי חסד" – שם אירוני נוכח העובדה ששכונה זו לא ממש עושה חסד עם הנשים המתגוררות בה. הן כפופות להחלטת השלטון הגברי, אינן יכולות לגלות רצונות והעדפות, ונידונות לחיים ללא אושר ואהבת-אמת.

יחס הדמויות האחרות לויקטוריה: א) הבעל שאול אברבאנל אינו מתייחס לאשתו כאל אישה / בת-זוג. מערכת היחסים ביניהם אינה מושתתת על חום ואהבה. ב) האחות שרה – יחסי קרבה הדדיים. ג) הבת רבקה – יחס חם, אוהב, אכפתי. מתוך אהבה ורצון לפקוח את עיניה, היא מוכיחה את אמה על נישואיה שלא נעשו מתוך אהבה. ד) דובי – מתייחס בחמימות ובידידותיות לאמה של חברתו. הוא מביא לה מזון ושתייה, מחבק אותה בלבביות, קורא לה "אמא", מספר לה על עבודתו ומתוודה בפניה על הצעת הנישואין לבתה. יחס הדמויות כלפיה מעצב את השקפתה בנוגע לשני העולמות הקורעים את חייה.

אנלוגיות: א) ויקטוריה – רבקה. שתיהן התאהבו בצעירותן, בעודן חיות במסגרת שמרנית. האם נכנעה לאביה ולמוסכמות החברה ולכן נאלצה להתפשר על חיי-נישואין ללא אהבה. הבת עמדה על שלה, מרדה ופעלה למימוש רצונותיה. ב) משה – דובי. שני הגברים הם אהבתן הראשונה של האם ובתה. הראשון הוחמץ בשל אותן מוסכמות כובלות ושרירותיות ואילו השני זכה בזכות גישה חופשית ומשוחררת הדוגלת בחירות הבחירה האישית. שילובם של השניים בחלומה של ויקטוריה, ממחיש את העוול שנגרם לה ואת התיקון שנעשה בחיי בתה.

יחס המספר לויקטוריה: המספר נכנס לתודעתה של ויקטוריה ומתאר את האירועים בשפתה ומנקודת מבטה. מהלך השינוי וההתפכחות המתחוללים בנפשה זוכים ביחס של הזדהות ואהדה.

 

רבקה

בתה של ויקטוריה. עזבה את ביתה בגיל 18 ועברה לגור בקיבוץ עם דובי, החבר שהכירה שנתיים קודם לכן. היא מייצגת בסיפור את העמדה התבונית והרגשית המונעת מהשקפת-עולם חופשית ומשוחררת ממוסכמות מסורתיות כובלות של עולם הדת. היא מודעת להחמצת חייה של אמה ודרכה למרוד, כדי לשנות את גורלה שלה.

דובי

דמות חביבה וידידותית, מתייחס בחום ובכבוד לויקטוריה, גורם לכעסה להתפוגג מהר. הוא מייצג את העולם החילוני-המודרני, על חיי השיתוף והאחווה כמקובל בקיבוץ. הוא מציע לרבקה אלטרנטיבה הוגנת ומושכת לזו הרקובה שמאפיינת את בית הוריה.

שאול אברבאנל

בעלה של ויקטוריה, היה תלמיד חכם בעבר ושקוע בעולם הספרים והתפילות בהווה. דמותו מוציאה שם רע לעולם החרדי. נאמנותו הבלתי-מתפשרת לקב"ה מבטלת לחלוטין את מחויבותו המוסרית לאשתו ולבתו.

 

מוטיבים וסמלים בסיפור

מוטיב התפוח

התפוח הוא מוטיב מנחה ומרכזי, אשר מופיע לכל אורך הסיפור.

   ויקטוריה בדרכה לקיבוץ אוכלת "תפוח שלבו רע" (תפוח רקוב) – תפוח המסמל את הרגשתה העכורה, המרירה ביחס לחייה ולגורלה (נישואיה הרקובים ואבדן בתה).

   היא משוחחת עם דובי על מטע התפוחים בו הוא מגדל "פירות כעץ גן-עדן". דבריו עושים עליה רושם רב והסברו המפורט נותן לה תחושה שהוא מכבד ומעריך אותה. בשיחה זו מאפשר דובי לויקטוריה להציץ לעולמם הנעים (גן-עדן) שלו ושל רבקה.

   בחלום שחולמת ויקטוריה בלילה היא נמצאת בגן-עדן, ובו "עץ החיים ועץ הדעת". דמותו של דובי בחלומה מתאחדת ומתחברת עם דמותו של משה אלקיים – אהוב נעוריה. עץ הדעת המופיע בסיפור גן-העדן במקרא מרמז על המודעות וההבנה המחודשת של ויקטוריה – היא זוכה לראייה חדשה של המציאות: היא מבינה כי חייהם של רבקה ודובי טובים ויפים יותר מחייה שלה, בזכות מימוש אהבתם, וכעת היא מבינה את הטעות שלה, בהיכנעה לרצונו של אביה ולמוסכמות העולם שבו היא חיה.

   ויקטוריה שבה הביתה בתחושה מפויסת. "ושק תפוחים קשים כאבנים שנתן לה דובי על ברכיה". היא שומרת היטב על התפוחים של דובי, של הקיבוץ במדבר – אותם תפוחים של "עץ הדעת", המסמלים את התובנה החדשה והמפוכחת שלה.

   בנסיעה באוטובוס חושבת ויקטוריה כי לבעלה "תגיש תפוחים בדבש". אין בה עוד טינה על כך שבתה פותתה כמו אדם בסיפור המקראי. כעת גם היא רוצה להאכיל את בעלה בתפוח טבול בדבש, בתקווה נסתרת לחיי זוגיות טובים יותר.

   המסקנה העולה ממוטיב התפוח מצביעה על השינוי שהתחולל בנפשה של ויקטוריה. המעבר מתפוח רקוב שהיא מביאה מביתה בירושלים לתפוח טוב שהיא מביאה מהקיבוץ במדבר, מסמל את התיקון שעברה במהלך מסעה. התפוח הטוב מסמל את גן-העדן האבוד שלה, והיא מצליחה להאכיל בתפוח זה את בעלה. אפשר שאכילת התפוח בדבש תסמן התחלה של מערכת יחסים נאותה ומתוקה יותר בין ויקטוריה לבעלה.

מוטיב הלב

ויקטוריה מתוארת באמצעות מוטיב הלב.

הלב הוא מוטיב חוזר לאורך הסיפור ומבטא את תחושותיה הפנימיות של הדמות הראשית ואת המהפך שחל בה: ממורת-רוח נוכח עזיבת בתה את הבית ובחירתה בחיי הפקרות עד קבלתה המלאה את אורח-חייה המשוחרר של בתה וחזרתה הביתה מפויסת.

"לבה סוער בה", "כאילו אין בלבה עליו", "כשבא דובי לקחתה לחדר האוכל... לבה כבר הלך אחריו", "הקשיחה לבה לעומתו", "ולבה תפח בה פתאום", ו"לבה כבר מפויס".

מוטיב המהפך  

השורש: ה.פ.ך. חוזר בסיפור ומדגיש את המהפך שהתרחש בלה של ויקטוריה, היא באה לקיבוץ כועסת, אך חוזרת הביתה שונה - משהו התהפך בה. לבה מפויס ואוהב כלפי רבקה וכלפי בחירתה באורח-החיים ה"נכון".

"הפכה במוחה", "ומה אם תהפוך לה רבקה גבה", "כל הדרך הפכה בדעתה".

מוטיב המהפך מתקשר למוטיב התפוח. התפוח ביסודו אינו גידול מדברי - הוא זקוק למים, לקור ולהשקעה מיוחדת במשאבים כדי לקבל תוצאות מוצלחות. כך גם ההיפוך ביחסי האם אל בתה. רק במקום המדברי, המרוחק, שבו חיה הבת חיים מופקרים כביכול, נוצר ההיפוך ביחסה של האם אל בתה וביחסה והבנתה את חייה שלה ואת חיי משפחתה.

 

 

מוטיב יחסי "אבות - בנים"

מוטיב זה בא לידי ביטוי  ביחסי אם ובתה הבאות מאותו עולם ערכים אך בוחרות בדרכים שונות. "מרד הנעורים" מתבטא בעזיבתה של הבת רבקה, את ביתה, את משפחתה ואת ערכי ומנהגי העולם בו גדלה. האם טורחת לעשות את הדרך הארוכה עד למדבר, בכדי לעצור את מרד בתה, ובכך ניתן להבין עד כמה השבר נורא בעיניה. היא מגלה כי החיים קשורים ליחסים המושתתים על אהבה ואמת.

   היא פונה אל עולם חדש, כאילו "טעמה מעץ הדעת". כעסה של האם ודאגתה הרבה לבתה יהפכו עד מהרה להתוודעות של האם אל עצמה ולמהפך בליבה.

 

סיכום

ויקטוריה, גיבורת הסיפור "תפוחים מן המדבר" זוכה בחירות מיוחדת, בעקבות הבנתה את בתה. בדרך חתרנית, היא מכניסה אל תוך עולמה הישן משהו חדש – "תפוח מן המדבר", המסמל סוג של ידיעה שתעניק לה את הכוח להמשיך לחיות בעולמה החשוך והמדכא.  

   ויקטוריה כלואה – היא באה מעולם דתי שוביניסטי, בו האישה נחותה. היא יוצאת למסע להשבת בתה, שסרחה בקיבוץ חילוני. לנסיעתה מטרה ברורה: הצלחה תיחשב אם תחזור לירושלים עם בתה רבקה. בפועל, היא חוזרת עם פרי ניצחון מסוג אחר – הכרה והבנה!

   ויקטוריה משתנה. הדבר מתבטא בתהיות באשר לממסד הגברי ממנו צמחה. שלושה מרכיבים הובילו לביסוס השינוי: א) זיכרון פתאומי העולה במוחה אודות אהוב נעוריה שנדחה על-ידי אביה. ב) חלום שהיא חולמת, בו משתלבים דמויותיהם של דובי – אהוב בתה ומשה אלקיים – אהובה מן העבר. זהו חלום הממחיש בעיניה את משמעות האהבה בחיים. ג) רעיון האכלת התפוחים מן המדבר את בעלה. בשבילו מדובר בסתם תפוחים, עבורה, זהו סמל לניצחון ההכרה המוארת על ההכחשה החשוכה.

   רבקה החליפה טריטוריה ותרבות בכדי לממש ולהבין את המושג: "מה זאת אהבה?" ויקטוריה אמנם לא יכולה להצטרף אל בתה, אך יכולה להבין אותה בזכות המהפך שעברה. צירופם של הזיכרון, החלום וההחלטה לא לספר לבעלה את האמת – אלא "להאכילו" בתפוחי המדבר, מביא את ויקטוריה אל המרד, השינוי וההכרה בעולמה של בתה. התרחש בה שינוי ערכים שהביא אותה לאשר את פעולת הבת. היא "גונבת" טריטוריה קטנה בעולם הגברי בו היא חיה, מבלי לנסות לשנות עולם זה. בטריטוריה קטנה זו היא המנצחת!

דואר נע מנשה, 37810  טל. 04-6189900, פקס. 04-6189922
Blacknet.co.il - בניית אתרים